דקל לפרישה
מאיזה מקור כדאי למשוך את האנונה החודשית: מכספים פטורים ממס רווחי הון, או מכספים החייבים במס? המחשבון מריץ את שתי האסטרטגיות חודש אחרי חודש, משווה את השווי הכלכלי נטו של כל הנכסים (אחרי חבות המס הגלומה), ומוצא אחרי כמה שנים של אנונה משתנה הכדאיות.
בכל השוואה: אסטרטגיה אחת מושכת מהמסלול הראשון ומשאירה את השני מושקע, והשנייה הפוך. לחיצה על כרטיס בוחרת את ההשוואה.
כל הנכסים שנותרו, פחות חבות המס הגלומה בהם. היכן שהקווים נחתכים — הכדאיות מתחלפת.
איך נקודת האיזון זזה כשמשנים הנחה אחת, וכל השאר נשאר כפי שהוזן.
התשואה השנתית מומרת לתשואה חודשית שקולה: m = (1+r)^(1/12) − 1, כך ששנים-עשר חודשים נותנים בדיוק את התשואה השנתית. המדד מומר באותה שיטה. בכל חודש, בכל מסלול: (1) היתרה צוברת תשואה; (2) במסלול 25% בסיס העלות המתואם עולה לפי המדד החודשי; (3) בסוף החודש נמשכת האנונה. היתרה שלא נמשכה ממשיכה לצבור בחודש הבא.
לא הוגדר כאן כלל אחד מחייב לכל מוצר, ולכן השיטה היא הנחה שניתן להחליף בתפריט "שיטת ייחוס רווח". ברירת המחדל היא השיטה היחסית: כל שקל שנמשך מורכב מקרן ומרווח באותו יחס שבו הם קיימים ביתרה באותו רגע.
W × G / V, כאשר V היתרה אחרי התשואה של החודש ו-G הרווח החייב הכולל ביתרה.t × W × G / V (t = 15% או 25%).W = N / (1 − t × G/V). במנוע היא נמצאת בחיפוש מספרי, שעובד זהה לכל שיטת ייחוס.TaxMethods).בשיטה היחסית בסיס העלות יורד באותו שיעור שבו ירדה היתרה: K ← K × (1 − W/V), וכך גם הבסיס המתואם במסלול 25%. היחס בין קרן לרווח ביתרה לא משתנה בגלל המשיכה, רק בגלל התשואה. בשיטות החלופיות הבסיס יורד לפי החלק שיוחס לקרן.
KI ← KI × (1 + מדד חודשי).V − max(K, KI), ולא פחות מאפס. הנחה: במדד שלילי בסיס המס לא יורד מתחת לקרן הנומינלית, כלומר הרווח הריאלי לא עולה על הרווח הנומינלי.המס שהיה משולם אילו כל היתרה במסלול הייתה נמשכת עכשיו: במסלול 15% 15% × max(0, V − K), במסלול 25% 25% × max(0, V − max(K, KI)), ובמסלול הפטור אפס. החבות לא מהוונת — מס שישולם בעתיד נספר בערכו הנומינלי היום.
שווי נטו = סך היתרות בשני המסלולים פחות סך חבות המס הגלומה. בכל השוואה רצות שתי סימולציות במקביל מאותה נקודת פתיחה: אסטרטגיה אחת מושכת ממסלול א' ומשאירה את ב' מושקע, והשנייה הפוך.
למה זה עובד: כל משיכה מקטינה את השווי הנטו בדיוק בסכום האנונה נטו, מאיזה מקור שהיא — כי המס ששולם מקטין את חבות המס הגלומה באותו סכום. ההבדל בין האסטרטגיות נובע רק מהקצב שבו כל מסלול מגדיל את השווי הנטו: הכסף הפטור צומח בתשואה המלאה; הכסף החייב צומח בתשואה שממנה יורד מס על הרווח החדש, וככל שחלק הרווח ביתרה גדל, קצב הצמיחה נטו שלו מתקרב לתשואה המלאה. לכן כדאי להשאיר מושקע את המסלול שצומח מהר יותר נטו — ומכאן שנקודת איזון נוצרת כשהיתרון עובר ממסלול אחד לשני: בגלל הבדלי תשואה, בגלל עלייה בחלק הרווח ביתרה, בגלל המדד, או כשמקור נגמר.
דמי ניהול (אפשר לגלם אותם בתשואה נטו), מס הכנסה על קצבה, מס יסף, קיזוז הפסדים, מועדי הפקדה שונים לכל הפקדה, שינויי חקיקה, והיוון של מס עתידי. המחשבון הוא כלי השוואה ותכנון, ולא חוות דעת מס.